נאוה פרלמן ז״ל

נולדה ברעננה בשנת 1987
נפטרה בשנת 1990

pic_7.png
pic_4.png
pic_4.png

נאוה נולדה בעיר רעננה, אחות לניצנה הגדולה ממנה, ובגיל שנה וחצי הגיעה עם משפחתה לקיבוץ. היתה תינוקת חמודה, עם עיניים גדולות ונבונות ועם חיוך מקסים. נאוה הצטרפה לפעוטון, שם התאקלמה מהר, התחברה לילדים האחרים, ולמדה תוך פרק זמן קצר את משחקי הילדים: רכיבה על אופניים, השחלת חרוזים וכיו"ב... היא אהבה לקרוא בספרים, לשמוע שירים, ובעיקר - לשיר אותם.

שלוש שנים מלאות אהבה ושמחה נגדעו כאשר פקדה אותה מחלה קשה. בתקופת מחלתה, כמו בזמנים טובים יותר, גילתה נאוה את אופיה שעורר את הערצת כל הסובבים אותה: בני משפחתה, חברים, והצוות הרפואי שטיפל בה במסירות. כולם רחשו לה רגשות וחיבה ואהבה. נאוה סבלה כאבים ועברה בדיקות קשות, אך עמדה בכל - בגבורה!

באסרו חג של פסח האחרון אושפזה נאוה בבית החולים. בבית התפללו לשלומה ונוסף לה השם "חיה". בתקווה להתאוששותה, באסרו חג של שבועות הלכה נאוה לעולמה. שלוש שנים לאחר פטירתה הוכנס ספר תורה לזכרה לבית הכנסת בעין הנצי"ב. ספר התורה הזה היה ברשות הוריה של סנדרה, והושאל לבית הכנסת שלהם, בתקווה שיגיע יום אחד ארצה. על המעיל ועל הכתר של ספר התורה מופיע הפסוק מתהילים ל"ג, א': "רננו צדיקים בה', לישרים נאוה תהילה".

יהי זכרה ברוך

 

 

- אחותה כותבת -
החיים שלי נעצרו, והמשיכו מחדש. אחרת.

לאחר שנאוה נפטרה, החיים שלי, כמו שהכרתי אותם, הסתיימו... המשפחה השתנתה, ההורים השתנו, הצורה שבה אני זוכרת כל מקרה שהיה היא שונה. האלבום עם התמונות המצחיקות הפך להיות אלבום שאי אפשר להסתכל בו ולצחוק כמו פעם. לאחר שנאוה נפטרה, כל חג, כל יום הולדת, כל שמחה כבר לא אותו דבר. בשלב כלשהו, גם אם אינני רוצה וזה ממש לא מתאים לי באותו רגע, אני נזכרת, והשמחה אינה יכולה להיות שלמה.

לאחר שנאוה נפטרה, העבר שלי כמו עבר עריכה. בכל פעם שאני מתחילה לספר זיכרון ישן מהתקופה שלפני, אני מתלבטת אם לקרוא לה נאוה, או נאוה ז"ל, או פשוט להשמיט אותה מהסיפור כדי לא להעכיר את האווירה.

לאחר שנאוה נפטרה, כל דבר קטן שראיתי ושאני עדיין רואה, עשוי להזכיר לי אותה. שיר שאהבה, שלט ברחוב ששמה מתנוסס עליו, או אפילו שתי אחיות שמשחקות ביחד ומחזיקות זו ביד זו באושר.לאחר שנאוה נפטרה, החיים שלי נעצרו, והמשיכו מחדש. אחרת.

 

יהי זכרה ברוך
ניצנה

 

סנדרה, אמא של נאוה  /  במלאת שנה


״מה אפשר להגיד על ילדה רכה שנלקחה מאתנו אחרי שלוש שנים קצרות? ילדה יפה וחמודה עם עיניים יפהפיות כמו שקדים, עיניים מלאות שמחה וצחוק וסקרנות. סקרנות לדעת את הכל, ללמוד משהו חדש.
נאווש, היינו כל כך גאים כשנולדת - ה"סברה" הראשון שלנו. רצינו לקרוא לך על שם הסבתא שלי, שיינדל. רצינו שם בעברית בנוסף. כמובן, התלבטנו, כי היו כמה אפשרויות לתרגום. איזה שם מתאים בחרנו לך, נאוה!
יש פה אנשים שהכירו היטב את נאוה ז"ל, ואני בטוחה שיש להם הרבה זכרונות. יש גם אנשים שלא הספיקו להכיר את נאוה, ולכן אני רוצה לספר לכם קצת עליה. נאוה ז"ל היתה ילדה מלאה אהבה. היה מספיק להסתכל בעיניים שלה, כדי לראות את זה. אם היא שמעה תינוק בוכה, היא תמיד היתה רצה אליו לשאול למה הוא בוכה ולתת לו נשיקה.

נאוה אהבה לשיר, במיוחד שירי שבת מסביב לשולחן. השיר שהיא הכי אהבה היה "מקימי מעפר דל".
גם "אלוקים, אלוקים, שיר חדש אשירה לך" אהבת לשיר, נאוה. אבא מספר שהוא לא ישכח את הפעם שישבתם וחיכיתם הרבה זמן בבית החולים לאיזו בדיקה, ופתאום את פרצת בקול רם עם השיר הזה.

נאוה ז"ל תמיד התחשבה באחרים - דבר שלא קל לילד בן שנתיים-שלוש. אפילו בסוף, כשהיא היתה כל כך חולה, אני זוכרת שפעם ישבתי על ידה בבית החולים ועיני החלו להעצם מרוב עייפות. מיד היא אמרה: "אמא, את יכולה לישון אם את עייפה" ופעם אחרת כשהייתי צריכה לנסוע הביתה ביום שישי להיות עם ניצנה, וחיכיתי שיחליפו אותי, את אמרת: "אמא, אני בסדר, את יכולה לנסוע כבר".

איזו אהבה הייתה בינך לבין ניצנה. עם הפרש של שנה וחצי גדלתן כמו תאומות. אני כל כך שמחתי שהמיילדת אמרה שאת בת - מיד חשבתי: יופי, היא וניצנה תהיינה חברות. כך זה באמת היה. אני עדיין רואה אתכן הולכות יד ביד בשבת בבוקר, לבית הכנסת לפגוש את אבא. ואני יודעת בלב שלי שאם היית חיה, בטח היית אחות גדולה טובה לאח החדש שלך - איתן.

כשבוע לפני האשפוז האחרון שלך חגגנו את יום הולדתך השלישי בפעוטון. אפינו ביחד עוגה מיוחדת - כשרה לפסח. איזו שמחה! אני לעולם לא אשכח איך שחיבקת אותי חזק בזמן שהכנו את העוגה ועמדת על ידי. אולי ידעת איך שהוא שזאת תהיה הפעם האחרונה שתוכלי לעמוד על ידי ככה... אחר כך בקשת לקשט את העוגה לבד - עם קצת עזרה מניצנה - היית כל כך גאה בעצמך. למחרת, ביום ההולדת, אבא הביא לך חולצה לבנה ששכחנו לשים בשקית - איזה אושר על הפנים שלך!

זה לא פלא, נאוה, שכל הצוות של בית החולים התאהב בך. למרות כל הבדיקות הקשות והטיפולים הקשים שעברת, בכל זאת חייכת לרופאים ולאחיות כשנכנסו לחדר שלך. ואיזה חיוך היה לך, נאוה, חיוך מקסים מאוזן לאוזן. וכך, נזכור אותך לתמיד.

יהי זכרה ברוך״




סנדרה, אמא של נאוה  /  בת-מצווה של געגועים


״שבועות תשס"ב, מאי 2002. עברו 12 שנה - בת מצווה של געגועים. כל כך הרבה שנים, עונות ומעשים. עוד שני אחים ואחות אחת נולדו, מאותו בוקר של ערב שבועות בו נפרדנו. חגגנו בריתות, בת-מצווה, ועוד שמחות. את תמיד נשארת שם - במחשבות. אני מקווה שאת רואה את כולם. אני מדמיינת אותך יורדת ומתבוננת מסולם. אם המחלה לא הייתה שמה קץ לחייך, היית היום בת 15 פלוס, חושבת על עתידך. לאיזו מגמה להצטרף? להיות מדריכה בבני עקיבא? אולי היית מנגנת באיזה כלי נגינה ומתנדבת במד"א? כמה חלומות היו לי בשבילך, נאוה. כמו כל הורה שמסתכל על ילדו בגאווה. אך כל החלומות התנפצו באותה השנייה, כשאמרו לי שהלכת לעולמך, כי אלוהים החליט שהוא זקוק לך יותר ממני, ומאביך ומאחותך. עברו 12 שנה - בת מצווה של געגועים. אימא״




צבי, אבא של נאוה  |  בטקס הכנסת ספר תורה


אני עומד לפניכם עכשיו מלא שמחה, בזה שהעברנו ספר תורה לזכר בתנו נאוה, גם אם אי-אפשר להתעלם מהצד השני - העניין של ההנצחה. אבל זה שמצאנו דרך להנציח אותה עם משהו כל כך מכובד וקדוש מנחם אותי.

מאז שנאוה ז"ל נפטרה, לפני שלוש שנים, חיפשנו הנצחה מתאימה. התלבטנו הרבה. ברשות ההורים של סנדרה היה ספר תורה שהם השאילו לבית-הכנסת שלהם לפני 52 שנה, בהסכמה שיגיע יום ויעבירו את הספר ארצה. כשהם הציעו לנו את ספר התורה לבית-הכנסת שלנו, התחלנו לחשוב שזה הפתרון שחיפשנו, בנוסף, חברים ומשפחה תרמו כספים להנצחה כדי להרים קרן הנצחה לנאוה, וזה אפשר לנו לקנות את המעיל והכתר. על המעיל ועל הכתר מופיע פסוק מתהילים, פרק ל"ג פסוק א': "רננו צדיקים ב-ה' לישרים נאוה תהילה". את המזמור הזה חיבר דוד המלך על ניצחון גדול שניצח הוא וכל ישראל. משמעות "רננו צדיקים ב-ה'..." - דוד אומר שאין התשועה תלויה בכוח המנצחים, אלא ברצון ה'. ויש מפרשים שהפסוק מדבר על המלחמה הפנימית, ועל הצדיקים שעושים טוב אך עדיין יש להם מלחמה פנימית. "לישרים נאוה תהילה" - כך היתה נאוה, ילדה בת שלוש שכולה הייתה ישרה.

עכשיו ברשותכם אומר כמה מילים באנגלית למשפחה בחו"ל שלא יכלו להגיע:
Sandra and I would like to take this opportunity to thank you - our parents, oma, brother, sisters, and dear friends who enabled us to honor Nava's memory in such an honorable way.




פרומה, המטפלת של נאוה בפעוטון


מה אפשר לספר על ילדה כל כך צעירה שהלכה מאיתנו? איך אפשר לתאר שלוש שנים קצרות של חיים? נאוה - ילדה חמודה ומתוקה, תמיד מסופרת יפה. לנאוה היה חוש אסתטי מפותח. כל יום היא נתנה לי מחמאה וציינה שהחולצה שלי יפה.

נאוה - שכל יום בביקור של אמא ביקשה שלוש בייגלה - "כי אני עוד מעט בת שלוש".
נאוה - שהצטרפה מאוחר לפעוטון אבל התאקלמה תוך זמן קצר. בין הראשונים ללמוד לרכב על אופנים. מאוד אוהבת להשחיל חרוזים, לקרוא ספרים, ולשיר שירים, במיוחד בקבלת שבת.
לנאוה היה רצון להיות עצמאית. תמיד אזכור שהילדים התבקשו לנעול נעליים ונאוה לא הגיעה לנעליים שלה. היא טיפסה על הכוננית כדי להצליח "לבד לבד".
נאוה - האחות הקטנה של ניצנה. איזו אהבה ראינו בעיניה כשהן הלכו הביתה, יד ביד, מהפעוטון. איזו אהבה היא הדגימה כשבמסיבת יום ההולדת שלה היא נתנה לניצנה את כל הממתקים שלה.

לנגד עיני עומדת מסיבת יום ההולדת שהספקנו לחגוג לנאוה במלאות לה שלוש שנים, בחול המועד פסח. נאוה ברוב התלהבות, עזרה לאמא לאפות עוגה מיוחדת ולקשט אותה. מלאת גאווה היא לבשה חולצה לבנה, ישבה על כיסא המלכות וספרה עד שלוש בזמן שאבא ואמא הרימו אותה.
נאוה תהיה מאד חסרה לכל הילדים בגנון שלה, שהתעניינו בשלומה כל יום. היא כבר חסרה לכל המטפלות, גם מהגנון וגם מהפעוטון.
לסנדרה וצבי - מכולנו בגרעין: נאוה חסרה לנו כבר זמן רב בפגישות ובחוויות שלנו. הכאב המר שלכם הוא הכאב שלנו. ננסה לעזור לכם להתגבר יחד עם חברי הקבוצה על האבידה הקשה, ולא נוסיף לדאבה עוד.




חגית גלסנר, "סבתא" של נאווה


נאוה - נאוויש כפי שקראו לך הוריך. הגעת אלינו לפני שנתיים, תינוקת עגלגלה וחמודה עם עיני שקד ענקיות! גדלת עם אחותך ניצנה והיית לילדת גנון אליו לא הצלחת להגיע. לפני 10 חודשים פקדה אותך מחלה ארורה זו ממנה לא קמת עוד.

היית לנו כנכדה. ראינו אותך במיטבך. איזה תיאבון בריא היה לך! כמה נעים היה לפגוש בך בשבילי הקיבוץ, בשעת טיול הפעוטון כשאת רצה אל עמוס, פושטת ידיים ואומרת לו: "עמוס רוצה נשיקה".

עליזות וחמימות אפיינו אותך. גם בשעת הבדיקות והטיפולים הקשים בבית החולים שמרת על חוש ההומור שלך. מעולם לא התלוננת שלא לצורך. רופאייך והאחיות שטיפלו בך התייחסו אליך כאל אדם מבוגר - איזה יחסי אמון שררו בינך ובין הצוות המטפל.

והוריך - צבי וסנדרה, שהיו עמך כל העת, גם הם ראויים להערצה ולכבוד על התנהגותם כלפי כל הסובב אותם! לפני שבועיים בילינו אתך את השבת - שבת אחרונה לפני שנרדמת, וכל כך נהנינו להיות במחיצתך. שוחחנו, שרנו, אכלנו וקידשנו יחד, וקווינו אז שאולי תתגברי על מחלתך.
צבי, התזכור שאמרת לי אז שאני אהיה זו שאברך את נאוה ביום חתונתה?
בפי ד"ר פאבר ושאר המטפלים כוניתי "הסבתא מהקיבוץ". איזה אושר ושמחה זה גרם לי!
לא זכינו נאוה, ואנו מלווים אותך בדרכך האחרונה. מה גדול הכאב, מה קשה האבידה.

נוחי בשלום על משכבך. אני לעולם לא אשכחך!





- המשפחה כותבת -

 

- אלבום התמונות של נאוה - 

pic30
pic17
pic31
pic32
pic33
pic40
pic43
pic42
pic41
pic46
pic45
pic44_edited
pic24
pic01
pic23
pic21
pic22
pic20
pic19
pic18
pic13
pic15
pic16
pic14
pic10
pic11
pic05
pic02
pic03
pic04
pic12